מן המקורות

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל–אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב: חָלִילָה לִּי מֵה', מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. (מלכים א פרק כ"א, פסוקים א'-ג').

וַיְהִי, דְּבַר ה', אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר: קוּם רֵד, לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל–אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר-יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה. (שם, פסוקים י"ז-י"ט).

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בה'; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.  אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ, וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר וְהָיָה, כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם – וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת-הָאֲבֵדָה, אֲשֶׁר מָצָא. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר-יִשָּׁבַע עָלָיו, לַשֶּׁקֶר – וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו: לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ, בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. (ויקרא פרק ה', פסוקים כ"א – כ"ד).

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. (ישעיה פרק ה', פסוק ז').

אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי. (תהילים פרק ע"א, פסוק ט').

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! (על השחיטה, ח"נ ביאליק).

אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים. (חוק יסוד השפיטה, סעיף 6).

ברוכים הבאים

קוראים יקרים.

הבלוג שלפניכם עוסק בנושא אחד ויחיד: כיצד מדינת ישראל, בשרירות ובחוסר לב, פינתה זוג מבוגר (רעייתי ואנוכי) ושני ילדיו מנחלתם במושב פורח בגליל. אראה לכם כיצד שתי רשויות של המדינה – רשות האכיפה והגביה ורשות מקרקעי ישראל – עברו על כל חוק, תקנה ונוהל אפשריים, כדי להשיג מטרה זו. וכן אראה כיצד דילגו הם על כל הוראה שחייבה אותם לעצור, לשקול ולבדוק כל פתרון אפשרי, לפני שממהרים ונוקטים בצעד האחרון, הקיצוני והדרסטי ביותר, של פנוי זוג קשישים מנחלתם ומביתם והשארתם ללא רכוש וכמעט ללא אמצעים למחייתם.

ברור שהבלוג כאן אינו כתב טענות מסודר ואינו מתיימר להיות במקום דיון משפטי. כיום עומדת בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לפיצויים על סך ארבעה וחצי מליון ש"ח, שהוגשה בסוף פברואר 2016.  עד להיום עברה כבר יותר מחצי שנה – ועדיין לא מונה שופט שידון בה. היום הזה הוא יום חשוב עבורי: לפני 71 שנים, בדיוק, נולדתי לזוג הורים, שסיימו שרותם הצבא הבריטי עם תום המלחמה בנאצים. במילים אחרות: היום הוא יום הולדתי ה-71.

סכום התביעה אינו משקף את הנזק שנגרם לנו. כארבעה חודשים לפני הגשת התביעה, באמצע אוקטובר 2015, ביקשתי מבית המשפט לפטור אותנו מלשלם אגרה על תביעה בסכום כפול, שזהו הנזק הנכון. רשם בית המשפט סירב לאשר את הבקשה, למרות שמדבריו שלו משתמע שהוא לא קרא את טיוטת כתב התביעה שהוגשה  לו. היה רצוי שהרשם היה מגלה יותר רגישות למצבנו ולגילנו. להחלטתו זו של הרשם עוד אתייחס בפוסט נפרד.

היות וכך, וכדי לקבל עוד בימי חיינו את הפיצוי על העוולות שנגרמו לנו, נאלצנו להוציא ממעט האמצעים שנשארו לנו סכום שהספיק לתשלום אגרה על תביעה של מחצית הנזק. גם כך שילמנו אגרה בסך של כ-57 אלף ש"ח. מבחינתנו זה סכום אדיר, סכום שמקטין באופן משמעותי את מה שנשאר לנו, שאותו רשם הגדיר כ"שומר כספו ליום סגריר". אני עדיין מתכוון לגייס את יתרת סכום האגרה שחסרה לנו  גם מעזרת הציבור, או ממקורות אחרים.

ולבסוף, תמונת הנושא בבלוג אינה מקרית. היא מייצגת נאמנה את הנוף שנשקף מנחלתי לכוון צפון – הר חרמון המושלג ביום חורף. זוהי רק המחשה ראשונה וקטנה, מה גזלו מאיתנו, מעבר לנזק הכספי העצום, וכמה עצב ועוגמת הנפש שנגרמו לנו.

פורסם: 23 בנובמבר 2016.